הרפת
הרפת בקיבוץ היא מוסד. וכשאני מכריז בעוצמה: מוסד! אני מתכוון לחתיכת ענף חקלאי עם היסטוריה, גאוות יחידה, ואהבה אין סופית לפרה ולחלב. אז תנו כבוד לרפתנים.
הרפת היא משכנה של הפרה, הפרה מעניקה חלב – כל עירוני יודע את זה, אבל היא גם מעניקה אינסוף עבודה לרפתנים:
- חליבות – לפחות שלוש פעמים ביום, הראשונה מתחילה סביב שעות הבוקר המוקדמות מאד.
- הכנה וחלוקת המזון – שהוא מרכיב מרכזי בתנובת החלב של העדר. המזון שמורכב מרכיבים (בקיה, תלתן, תחמיץ, קש, גרעינים, תירס…) המשולבים יחדיו בסמוך מאד לחלוקה עצמה.
- תהליכי מעגל תחזוקה שוטפת של העדר – טיפול בריאות, הזרעה, הגמעת יונקים, סילוק הפסולת בסככות, וכו'.
כל קיבוץ- קטן כגדול נותן כבוד לרפתנים. זה ממש לא חשוב באם הרפת רווחית או שלא, הרפת מאוחדת ומודרנית או רפת ישנה, הרפת גדולה או זעירה.
הרפת מסמלת עבור הקיבוץ וחבריו הרבה יותר מסתם מוסד מיתולוגי נוסטלגי. יש אפילו סיפור אחד, כמעט אמיתי, על קיבוץ מסודר כלכלית, שהרפת רק מכבידה על המאזן השנתי, ואת החברים היה ניתן לנייד למפעל הרווחי ולקבל תמורה טובה הרבה יותר, אבל אף חבר לא מוכן להצביע עבור החלטה שמשמעותה שבקיבוץ לא יהיה ריח רפת, ושלילדים לא יהיה הטיול הקבוע לרפת בשבת.
ריח הרפת דובק ברפתנים, זהו שילוב של חמיצות חלב הנחלב וריח זבל הפרות בו הם מהלכים.
פגשתם חבר קיבוץ עם הריח הזה וזוג מגפיים אז הגידו שלום לרפתן. (הריח שונה בתכלית מריח לולן הקיבוץ- שהוא הרבה יותר חומצתי, ריח אבקתי לא רטוב וטרי, שנועל מגפיים עם שאריות נוצות…).
על מנת להתאים לעבודה פשוטה ברפת לא צריך הכשרה מיוחדת במינה. הבסיסי ביותר היא היכולת לחלוב – פעולה מייגעת הנמשכת מספר שעות, המתחילה בשעות הבוקר המוקדמות, ומתישה בעיקר בחורף הקר- שאז יש להביא את עדר הפרות מבחוץ, להאיץ בהן, ולעסוק בשטיפה, ניקוי וחליבה. כמובן שלתפקידים בכירים יותר ברפת כגון אחראי על בריאות העדר, סמנכ"ל תפעול, אחראי אחזקה, וניהול היונקיה צריכים קצת יותר נסיון וגם איזה שהיא הדרכה פורמלית.
את גודלה של הרפת מודדים לא במספר הפרות, גודל הסככה, או מספר הטרקטורים. גודל הרפת נמדד במכסת החלב שלה. מליון ליטר לשנה וצפונה.
בשנת 2008 הושלמה מכירת מניות תנובה על ידי מרבית הקיבוצים. המשמעות היא שלמרבית הקיבוצים אין בעלות על תאגיד החלב הענק תנובה. אומנם את החלב משווקים כרגיל לתאגיד, אבל לא מעבר לכך.