קליטה – מגרשים, הרחבות, שכונות קהילתיות

רוצים לגור בקיבוץ ומה שמוטבע בראשכם הוא חלום ורוד של שדות דשא ירוקים, חדר אוכל, מתנדבות וחיי נצח לכלבים? זהו, אז בשביל להבין מהו קיבוץ באמת, מה אפשר לקבל בתעכלס מהחלום במציאות שלכם, ומה יוותר בגדר חלום (מתנדבות חביבי, כבר אין בקיבוצים שנים. בטח לא שוודיות, והאישה גם לא תסכים). נספר לכם בקצרה, מהו קיבוץ.

הגדרה בסיסית שלנו, ולא מחייבת היא:

קיבוץ הוא התאגדות של אנשים בעלי חזון אידיאולוגי משותף (או דומה) שמקיימים בינהם בעלות משותפת ושווה על הרכוש, צריכה משותפת, ויוצרים מארג חברתי וחינוכי משותף.

וההגדרה המשפטית שכפי שמנסח אותה רשם האגודות השיתופיות היא:

אגודה להתיישבות שהיא יישוב נפרד, המאורגנת על יסודות של בעלות הכלל בקניין בעבודה עצמית, שוויון, שיתוף שייצור בצריכה ובחינוך.

איך זה התחיל?

הקיבוץ הראשון נולד מקבוצה של חלוצים ב – 1909 על שפת הכנרת ושמו היה דגניה. אז, אם האגדות נכונות, לא רק התחלקו בבגדים, במכתבים ובאוכל, כי גם התחתונים לא היו אישים. יכולת לקום בבוקר, לפשפש במגרה להוציא לעצמך תחתון אישה ולצאת עם זה לעבודה. ככה זה היה אז, או לפחות זו אגדה משעשעת.

והיום?

הקיבוצים הקיימים היום אינם אחידים בהתנהלותם הפנימית כפי שהיה נהוג היה לפגוש עד לתחילת הליך השינויים בקיבוצים. יש קיבוצים שחדר האוכל – מקדש ההתכנסות הציבורי ומדורת השבט הקיבוצית, אינו פעיל יותר, והרבה מענפי השירות בוטלו או פועלים במתכונת מצומצמת. הסיבות לכך רבות: משבר הדור הראשון, עזיבת הצעירים, משבר הקיבוצים וחובות הקיבוצים, התפכחות ועוד ועוד.

המודל הקיבוצי האחיד, או השאיפה למודל אחיד המירו את עצמם לתהליכי שינוי מהירים. לפיכך שונים מאד הקיבוצים זה מזה, ולכן צריכים אתם להיות זהירים בבחינת קיבוץ היעד שלכם, כי אין קיבוץ אחד דומה לרעהו.

מאידך קיימים קיבוצים (כשליש מכלל הקיבוצים) שהצליחו לשמר את המודל הישן, ומקפידים מאד על "היחד" השיויון וגאוות היחידה. (והם גם קצת עשירים…)
חשוב להבין שהמודל הצבאי-אזרחי של גרעיני נח"ל שהחזיקו האחזויות נח"ל- שאוזרחו והפכו לקיבוצים, אינו עוד בנמצא. מזה שנים רבות אין למעשה הקצעת שטחים חקלאיים על ידי המדינה לקבוצות הכשרה לעלייה על הקרקע. אז אם אתם קבוצת מתיישבים ולא ידעתם את זה, שווה לחשוב עם אתם רוצים לבזבז שנים, כמו קבוצות אחרות שהתייאשו, כי את התמונה העגומה הזו קשה מאד לשנות. למעשה רק החלטת ממשלה תהפוך את התמונה, ועם הקשת המזרחית, המושבים ועם ישראל שלא מת על הקצעת קרקעות לקיבוצניקים, זה יהיה מאד קשה. לכן, קיבוץ חדש על אדמות הלאום, לא יוקם עוד בדורנו.

בעשרים השנה האחרונות התפתחו, בתוך שלל הקיבוצים, שני טיפוסים עקריים אשר הנבדלים בהתייחסות (הזיקה) בין השכר לתקציב האישי. ובמילים יותר פשוטות -יהיה קיבוץ אחד שבו התקציב האישי הוא נגזר של הצרכים (מס' הילדים, בריאות ולא כמה משכורת הכנסת לקופה המשותפת) ובקיבוץ אחר -התקציב האישי יהיה בהתאמה למשכורת ויקוצץ ממנו שירותים שהקיבוץ מספק לחבר (כגון חדר אוכל, נוי ותרבות).

תהליך התקציב האישי התלוי במשכורת, וגם תהליכי ההבראה של כל הקיבוצים, סוחבים עימם עוד שני נספחי משנה – הפרטות בקיבוצים ותהליך הפרדת עסק מקהילה.

תהליך ההתמינות הזה, שמתרחש גם ברגעים אלו, הוא לכשעצמו יכול (והוא גם כזה) לאכלס אלפי עמודים, מאמרים ואין ספור ויכוחים. המציאות הזו בה קיבוץ בוחר את דרכו, נובעת לעיתים מאילוצים כלכליים, אידיאולוגים, והתפרקות מערכי היסוד, ואפילו אופנה.

הקיבוצים אשר שינו את אורחות החיים שלהם – הפכו לקיבוצים דיפרנציאלים או קיבוצים מתחדשים.

והקיבוצים שנותרו כפי שהיו שנוסדו – נותרו קיבוצים שיתופיים.